8 שמעון לוי מרקסיסטיים, סטרוקטורליסטיים, פנומנולוגיים ופמיניסטיים, בלטה בהיעדרה והתבקשה גם הגישה התיאטרונית . הקריאה התיאטרונית המוצעת כאן נועדה לחשוף מרכיבים בימתיים בטקסט המקראי . היא מבוססת על תפיסות יסוד אחדות : ראשית, על הבחנה בין הטקסט הדיאלוגי לטקסט המחזאי . בעוד הטקסט הדיאלוגי הוא דיבור ישיר או עקיף בין הדמויות הפועלות, הטקסט המחזאי, או "הוראות הבימוי", מתאר חלל, זמן, תנועה, נימת דיבור, תלבושות ושאר מרכיבים לא-מילוליים או תת-טקסטואליים הכתובים במחזה . המרכיבים הבימתיים הם ההנחיות המופנות הן לדמיון הקוראים הן למעצבי ההצגה, בהם תפאורנים, תאורנים ואנשי תלבושות . יחד עם הטקסט המילולי מזמינים המרכיבים הבימתיים התייחסות למחזה כאל מופע תיאטרון חי, בלתי אמצעי ומיידי . קריאה תיאטרונית נועדה אפוא לשלוף את המחזה מכלל מילוליותו בלבד, וחושפת בטקסטים מקראיים הוראות בימוי פרפורמטיביות המתייחסות לתפאורה, לתנועה, לחלל, לתלבושות ולאביזרים, אפילו לתאורה ולעיתים גם לרגשות ולמניעי פעולה . התנ"ך עצמו אינו "מחזה" על פי ההגדרות המקובלות, אך הוא בהחלט חומר גלם ליצירת תיאטרון, כפי שהוכיחו מחזות מאז 5 במ...
אל הספר