הם שרו כך בעיניים עצומות, כשמכל השולחנות הופנו אליהם יותר ויותר עיניים סקרניות . שיר ועוד שיר, שירי נשמה שקטים, שמאפיינים את השעה המיוחדת הזו של השבת, לקראת צאתה . ניגונים של סעודה שלישית . ותוך כדי השירה, לאט-לאט קרה קסם : זוג צעיר שישב בשולחן לידם סובב אליהם את הכיסא, כדי להקשיב . מקצה אחר של האולם הגיעו שלושה בחורים, והצטרפו לשירה בקולות שניים . אימא עם תינוק התיישבה בסמוך כשהיא מחבקת אותו על ברכיה ולוחשת לו בעדינות את מילות השירים . אלה היו שירים של געגועים, של כיסופים, של דבקות, של אהבה . לפעמים הם שרו ניגונים ללא מילים, ניגונים שמעל למילים . . . כמו מגנט נמשכו עוד ועוד אורחים אל המעגל ההולך וגדל, של יהודים ששרים יחד בשקט, בהשתוקקות . " הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי", "אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל " . גם מי שלא הכיר את השירים, התקרב וצפה במחזה . יהודי מבוגר נשען על מקל ועצם עיניים . כמה מהמלצרים עצרו להתבונן . השירה המשיכה כך עד אחרי צאת השבת, ניגון אחרי ניגון . לכולם היה ברור שמשהו מיוחד מתחולל כאן . שהנשמות שלנו מתעוררות, מתחברות זו לזו ומתחברות לאלוקים . היהודי המבוגר עם המקל ני...
אל הספר