שבת במנהטן . שתי מילים שהן סתירה . המוניות הצהובות שועטות, הרכבת התחתית פועלת, אקשן בלתי פוסק . אלפי אנשים נדחפים במדרכות תוך כדי שהם גולשים בסלולרי . כולם רצים, כולם ממהרים, חוץ מהסטודנטיות של "סטרן קולג'", המוסד האקדמי היהודי שבו התארחתי באותה שבת . הייתי שם עם כמה עשרות סטודנטיות יהודיות, בספרייה של הקמפוס, בקומה גבוהה . הדלקנו נרות שבת מול חלון שקוף גדול, שדרכו נשקפו גורדי השחקים, וסניפי הענק של "סטארבקס" ו"מייסיס" המלאים בלקוחות שעומדים בתור . ואז — קבלת שבת . דרך חלונות הספרייה ראינו את ההמולה בחוץ נמשכת כרגיל, אבל אנחנו לא שמענו את מנהטן הסואנת . הרגשנו את השבת נכנסת . קבלת השבת נאמרה בשירה ובריקודים . "אני מרגישה כמו בתיבת נח", אמרה לי אחת הסטודנטיות על "בועת השבת" הזו שיצרנו לנו . המוני העוברים והשבים עסקו בשלהם . מבחינתם זה היה עוד יום עסקים רגיל . הם לא הרגישו שמשהו משתנה באוויר, שהשבת יורדת על העולם . רק אנחנו, כמו שותפות סוד, זכינו . 70 שבתהשבת נתחיל מהבסיס : שבת היא לא רק יממה עם רשימת הוראות של "עשה" ו "אל תעשה" , אנחנו מתייחסים אליה ממש כאל אישיות חשובה ויקרה, ולכן גם מ...
אל הספר