בן גביר וההפיכה המשטרתית׀ 139 נגד הסכמי אוסלו . ארבעה מפגינים נשאו על כתפיהם ארון קבורה שעליו שמו של רבין . כמטר לפניהם צעד נתניהו, שטען שלא ראה מה מתרחש מאחוריו . לימים תתברר טענת האליבי הזו — "לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי" — כמרכזית בכתב ההגנה הציבורי שלו ואף הפלילי, כמעט בכל הפרשות שבהן נכרך : אסון מירון, טבח ה- 7 באוקטובר, קטארגייט ועוד . קשה לקשור קשר סיבתי ברמת הוודאות של "מעל לכל ספק סביר" בין נתניהו ובן גביר לבין הרצח שביצע יגאל עמיר . לצדם, במקום גבוה במשא האחריות, ניצבים גם הרבנים שהוציאו "דין רודף" על רבין — הרבנים שהרוצח הקשיב להם ואימץ את הכרעתם . אבל בן גביר ונתניהו היו שם והעבירו את המסרים — בצעידה לפני הארון, בעמידה על המרפסת ובהצגת הסמל שנתלש מן המכונית . ועכשיו שני אלה, נתניהו ובן גביר, הם ממובילי ממשלת ההפיכה המשטרית . בן גביר, ללא ספק, הוא השר "המצטיין" — מושא לקנאה בעיני חבריו, שמצליחים קצת פחות בהחרבת המשרדים והמוסדות שנמסרו לניהולם . אלא שבן גביר לא הגיע למקום הזה ולהישגים האלה, ללא סיועה של מערכת המשפט . בלעדיה לא היה נבחר לכנסת ; בלעדיה לא היה נותר על כנו כשר ה...
אל הספר