רק מן החושך של המבטא הזה לבדו של 'לא לעצמיותו כי אם לדרכיו', שמשמעותו פרוד תכוני כין העצמיות והדרכים, הנשמה כולה משתוממת ומתחשכת וכל האידיאלים נמוגים והולכים להם והאדם היחיד והחברתי נשאר כגולם בלי נשמה ואין מפרכס בו כי אם קורטוב החיים המוכניים שמרוצת הדם עושה אותם בכחה טכני שהעולם כולו חוזר על ידו לתוהו ובוהו . לא כן יקירי, לשנן אנו צריכים תמיד שיסוד עריגתנו הטבעית הפנימית, שהיא כל החיים שלנו, כל הויתנו, היא דוקא העריגה אל העצמיות האלהית שגרעינה הזעיר נטוע הוא בנשמת האדם גם היותר ילדותית, אלא שהיא חסרה את הארת הדרכים, שעל כן היא שוממה ביחש להארת החיים . התרבות האנושית ההולכת במסלוליה ע"י הופעת שכלול הדעת וזרמי הגלויים האלהיים של הנבואה הבונים יחד את היכל החיים המתבסס והולך ע"י הבלטת המוסר היותר עדין וזך היא מגלה את האורה הגדולה הגנוזה באותו הגרעין הזעיר של עריגת הנשמה לעצמיות האלהית, וּלְדָבְקָה בוֹ ( דברים יא, כב ) , בהיותה מאוחדת ומעוטרת עם כל פלגות נהרי אורותיה שהם האידיאלים היותר נשאים שהם הולכים ושואבים תמיד עלוי וצחצוח ממקור העצמיות העליונה . אשר על כן אין לך דבר המחריב כ"כ את הע...
אל הספר