נדמה שגם הוא מתמודד עם אתגר רחב ועמוק שרבים מאיתנו פוגשים, כיצד ניתן להתפלל כמבוגרים ? כשעוסקים בחסמים משמעותיים לגשת לתפילה, יש לזה לרוב שתי סיבות הפוכות ‑ ילדותיות שהבאישה, או בגרות שאיבדה את דרכה . הראשונה מוכרת למי שחווה דתיות מטלטלת ועוצמתית בילדותו . הוא פגש בנשגב, אך הנשגב הילדותי הזה נותר חיצוני, מעיק ומאיים גם כשהתבגר . הוא נאלץ להסביר לעצמו את שחווה כעניין אינפנטילי, דמיוני ורגשנות ריקה ; הוא הסב את מבטו מהנשגב האין ‑ סופי לרעיונות מפעימים אך מצומצמים ומוגדרים יותר, כאלו שמתאימים 'לאנשים חושבים' . אדם כזה לא יכול להתפלל, מהסיבה הפשוטה שאין לו למי . את אלוהים הוא רצח או המיר במה שכל בר דעת מבין שלא רלוונטי לפנות אליו . הוא יכול להיזכר בחיבה ( או גועל . . . ) בחוויית הילדות התמימה . אז הוא האמין באלוהים, והאמונה הזו מילאה את ליבו ניצוצות של התרגשות, השתאות ותקווה, אך תמימות אינפנטילית זו חלפה, וטוב שכך . הסיבה השנייה היא הפוכה ממש . הנשגב לא נותר ילדותי, אדרבה הוא התבגר מאוד מאוד, נהפך מסבא מוחשי על ענן בשמים לרעיון אבסטרקטי, לדמיון סובייקטיבי חלוש וחולף . המשכיל הבוגר למד להבד...
אל הספר