הארץ . הרוח נעזבה והמקדש חרב, הגוף הלאומי נקבר בגלות והחל תהליך טבעי של התפוררות . חשוב לזכור שהמוות המדובר מתאר פה את ישיבות בבל הדגולות של האמוראים והגאונים שריתקו קרוב לאלף שנה את העם כולו, והיוו מוקד לפסיקה והנהגה בכל מובן תורני וציבורי . עם קריסת מוסד הגאונות הבבלי ופיזור מוקדי התורה במזרח ומערב, הפציעה שִמשָם של ענקי הרוח של תקופת הראשונים שהאירו את שמי היהדות כמחצית אלף שנה נוספים . הגר"א מבכה את כל המפעלים העצומים הללו כסממנים של מוות וקריסה, בהיעדר התכנסות לאומית ברורה בממלכה ישראלית בארץ ישראל סביב מקדש . יהדות של רוח תלושה מהקרקע, של קהילות קרועות מהאומה, של קדושה מרוחקת מחול, של תפיסה שבה "חורבן הנפש בתיקון הגוף ותיקון הנפש בחורבן הגוף" ( הקדמת רמב"ם למשנה ) ‑ היא יהדות בגלות, יהדות מתה . ההפרדה מהרוח, גם אם מדובר בהשגבה שלה למרומים, יוצרת זרות, וממנה הדרך סלולה לגלות . גאולה היא כאשר הרוח והחומר מאוחדים והאידיאלים האלוהיים אינם זרים וחיצוניים לנו, אלא מופיעים מתוכנו . עם כל גדולת גדולי ישראל לדורותיהם, של מפעלי היצירה התורנית הנשגבה ברוחבה ועומקה, של הדבקות בתורה ותפילה של...
אל הספר