לאידיאלים אלוהיים, שאיפה לקרֵב את המושגים הפנימיים אל אותו אובייקט שלם שמעבר להשגה, שאיפה להגשים בחיינו משהו כדוגמת חווייתנו את השלם, גם אם אותה חוויה היא פירור בלבד משולחן גבוה . הערגה לעצם הופכת להיות המנוע של התנועה הדתית, ועיבוד האידיאלים הוא המכניקה שמגשימה ומסדרת את אותה תנועה נפשית שאין לה קץ ותכלית, בתוך מעשים סדורים שיש בהם סיפוק וטעם התקדמות ממשית . העריגה לעצם מספקת את החשק הדתי, את ההתמסרות המוחלטת והמתמשכת לנשגב, והאידיאלים מספקים את המרכבה והאמצעים הדינמיים להתקדמות שגורה ומסודרת של היחיד והקהילה בהווה מתמשך . כל זה מתאפשר כמובן אך ורק אצל אדם בעל מחשבה בוגרת, מאחר שבהשקפה הילדותית האדם תופס את ההכרה הסובייקטיבית שלו כאובייקטיבית, וממילא אינו מסוגל לחבר בין העריגה שלו לאלוהים לבין מערכת הערכים הפנימית שלו, אלה זרים זה לזה . רק בהשקפה הבוגרת שניהם כלולים יחדיו בתפיסה הסובייקטיבית, בהוויה הפנימית של האדם . השאיפה לאידיאלים אלוהיים, כשהיא מוּנעת על ידי העריגה הרגשית שלנו לאלוהים עצמו ומאוזנת בידי התארים השליליים שלו ‑ היא למעשה המודל האמוני המוצע פה, ולמרות הניסוח המחודש, בנ...
אל הספר