זאת מושא החקירה של הראשונה הוא האדם ‑ הסובייקט, ומושא השנייה הוא עצם התופעה ‑ האובייקט . גם הנטייה לגעת באלוהים עצמו נכללת בכך . לא נוכל להסתפק בעיסוק בנקודות הטובות שעולות וצפות בנו בלבד כשאנחנו עסוקים בטוב העליון הנצחי שמעבר לכל השגה . אנחנו רוצים גם לעסוק באלוהים עצמו, רוצים מגע ישיר איתו . אנחנו מחפשים היכרות, מפגש ודבקות בו עצמו, קשר אישי . מעבר לשאלה 'מה המפגש עם אלוהים מחולל בתוכי ? ' אנחנו מעוניינים במענה לשאלה 'מה אני יודע לומר על אלוהים עצמו ? ' הלכה למעשה ניתן ליישם ולפגוש את הנטייה הזו שלנו לאלוהים ‑ עצמו בפועל ‑ ברגש ובשכל . אפשר לפגוש את אלוהים עצמו באמצעות הרגש בתפילה ובשירה, בפנייה בלתי אמצעית לעבר הנשגב . מעגלי שירה מקודשת, זעקה ישירה מלב אל לב, תחינה, התפעלות, יראה וחרדה, התפרצות שמחה והודאה, השתפכות הנפש לפני קונהּ, שפלות לב ומסירת נפש . . . שיתוף של האדם עם אלוהיו את סערות ליבו, עליות ומורדות ‑ הוא קריאה חד ‑ כיוונית, כמו קריאה אליו עצמו, ולא לעבר ציור פנימי . הפּנייה הזו אינה מתיימרת לתפוס ולהגדיר את העומד מולה, היא מייצגת ובונה קשר אישי ישיר . "שִׁפְכִי כַמַּיִם ל...
אל הספר