המפגש עם אלוהים, עם השלם, השאיפה לאידיאלים אלוהיים, וממילא התורה הערכית שמסגירה אותם גם היא נולדת מתוך המפגש הזה . השלמות האלוהית, אותה שמש מאירה שמעבר לאופק, נותרת לנצח מעבר להשגתנו כיצורים חסרים, וממילא גם המערכת הערכית תמיד בתנועה של צמיחה . השאיפה הפנימית אל הטוב השלם מצטיירת בדעתנו כערכים מסוימים, ומשם הדרך קצרה לתוכנית אתית אפשרית . כחברה הערכים הללו מדריכים את דעתנו, והתוכנית האתית את מעשינו . אלא שחברה המיישמת את התורה הזו בחייה עלולה לראות אותה כהוראה חיצונית המכופפת את הרצון הפנימי ואינה מביעה אותו . נורמה יכולה להיווצר בהתכתבות עם אידיאלים אלוהיים ולהתקבל בהסכמה, ועדיין להיחוות ככפיית הר כגיגית . במצב כזה יישום התורה ילך ויתרחק מרוח המסירה המוסרית, מהשקפה בוגרת צומחת ודינמית השואפת לאידיאלים, להשקפה ילדותית הרואה בתורה דבר סטטי שזר לאדם . בחלוף השנים ההדרכות המעשיות ילכו ויתרחקו מכוונת המחוקק, אותו ייעוד אידיאלי שהחוק אמור להניב . באופן טרגי הם עלולים אפילו לתרום אקטיבית לעוול בשם ה'צדק' ויולידו קלקול במקום תיקון, "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְא...
אל הספר