מה שראוי שכּל שלם בשׂכלו יאמין בו בעניין זה הוא מה שאתאר לך, והוא שלכל המצוות יש בהכרח טעם, והציווי עליהן ניתן לתועלת כלשהי . כי כוונת כל מצוָה, בין אם היא ציווי או איסור, היא להקנות מידה כלשהי או דעה או תקינות מעשים הנוגעים לאדם עצמו ומביאים אותו לידי שלמות . לכן ( חז"ל ) קוראים להם בין אדם למקום, אם כי לאמיתו של דבר הם מביאים לדברים שבין אדם לחברו, אבל באמצעות דברים רבים ונקודות ראות כלליות ואינם מגיעים מלכתחילה להזיק לזולת . דע זאת אפוא . ( מורה נבוכים ג, כו ולה ) איזה מצב נורא זה כשאדם מרגיש שקבלת עול מלכות שמים מאלצת אותו לבטל את עושר הכוחות שבו על מכלול שאיפותיו, המצפון הערכי והמוסרי, והלב הבוער שבקרבו . השעבוד ההלכתי לרצון זר, לאות מתה המכתיבה לאדם מה שירגיש יחשוב ויעשה, זו טרגדיה . כניעת החיים המפכים בעליזות אל מול צו סטטי שאין בו עיבוד אידיאלים אלוהיים ‑ היא באמת ההפך מעבודת ד' . התפיסה הילדותית הציבה את האל כזר לה, ובכך גָזרה על הנותרים שלא ברחו מחיר נורא של אובדן אוצרות רוח האדם . האידיאלים האלוהיים באומה 41 עוד הרבה לפני מצווֹת ודקדוקי הלכות, ללכת בדרך ד' פירושו לשאוף לעש...
אל הספר