ותלויה במושכלוֹת מופשטות . הרי לבסוף הילדותית נעמדת מול אלוהים עצמו ואינה מתעסקת בציורים ובתחושות הפנימיות שבאדם . אך דווקא העמדת האל כזר נוכח ונורא הוד היא שלבסוף ממאיסה אותו ומקטינה מאוד את האדם או את האל בסופו של דבר . הילד שוגה באשליה שהוא לא בונה את דמות האל, למרות שגם הוא נתון בכלא החושי, ובכך בונה דמות זרה ומאיימת שמוחקת אותו . לבסוף הוא נאלץ לבחור בין כניעה וביטול עצמי ובין בריחה מאלוהים . בתפיסה בוגרת העיסוק באלוהים הוא עיסוק בכל מה שטוב בתוכנו, הגלוי והגנוז, בהרחבת כוחות החיים של האדם ובהוצאתם לפועל, במה אנחנו יודעים לספר על הטוב מתוך הכרתנו וניסיון חיינו ההולך ומתרחב . זו הסיבה שהמפגש הראשוני שלנו עם אלוהים הוא כה מלא מתיקות ועונג . ילד שנחשף לאלוהים עומד נפעם ובלב מתרחב, ומתפעל מול הנשגב מלא החסד והאהבה רב העוצמה . "וַיִּיצֶר ד' אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם", ( בראשית ב, ז ) והאדם בתורו יצר את דמות האל . הרעיון מנקז אליו כל נקודה מרוממת ופלאית שבנפשנו כפרטים וחברה, כל חלום וכל תקווה טובה . לא יכול להיות דבר יותר משמח ומעורר השראה . הילחם או בְּרַח 33
אל הספר