את האדם אינם יכולים להחזיק מעמד אצל האדם ; תוחלת החיים שלהם קצרה . תודעת ההתבטלות אינה מעודדת יצרנות אישית ואינה מכוננת סדרים חברתיים . היא מעלה בכל עת בפני האדם את הפער הבלתי ניתן לגישור בינו ובין אלוהיו . חוויה כזו עוד ניתנת להכלה אם אדם פוגש בה לעתים רחוקות, במקומות או בזמנים מוגבלים, כל עוד הדבר מוגבל לחוויות של ימים נוראים, בית כנסת או יום טוב ; אך את האדם בעל התודעה הדתית הערה או את מי שגדל בחינוך דתי, התפיסה הילדותית של אלוהים תשתק לחלוטין, והוא ימצא את עצמו קרוע בחייו בצל האל . לעתים דתל"שים עסוקים מאוד באלוהים גם לאחר שפרקו עול תורה . גם אז רעיון האל שנצרב בהם אינו נותן מנוח . אי ‑ אפשר פשוט לשכוח מקיומו ולהתקדם . האדם בהכרח ימצא את עצמו בורח מפני נוכחותו החודרנית של אלוהים לאחד משני הכיוונים ‑ המרה או הדחקה . בראשון ניתן למצוא רעיון קטן יותר ומאיים פחות מאשר "שִׁוִּיתִי ד' לְנֶגְדִּי תָמִיד" ( תהלים טז, ח ) , כזה שמאפשר לאדם זקיפות קומה וחיים מלאים לצידו . אנשים מחפשים מרחבים חלופיים שייתנו להם משמעות, תכלית, קהילה וטקסים . הדוגמאות רבות, ובהן אפשר למצוא את אלו שמוצאים משמעות...
אל הספר