אין צורך להוכיח את קיומו של אלוהים שכזה משתי סיבות ; ראשית, אין צורך להוכיח חוויה מוחשית שיש לאדם . אין הבדל בין היחס החווייתי לתופעה האלוהית לכל תופעה מוחשית אחרת שאדם אינו מפקפק בקיומה אלא מניח אותה . כמו שלא התחלנו בהוכחת קיום השולחן או אהבת האם שהוזכרו קודם . שנית, מושא שאיפה אינו חייב להתקיים אונטולוגית ‑ קיומית כדי להיות כזה אפיסטמולוגית ‑ הכרתית . אני יכול לחלום ולרצות דבר ‑ מה שאינו קיים, ואין זה מרוקן ממשמעות את חוויית הערגה שלי . מכיוון שהמחשבה הבוגרת מניחה מבט סובייקטיבי, שבו אין לנו השגה של התופעות כשלעצמן אלא רק היחס שלנו אליהן, השאלה האונטולוגית הופכת ללא רלוונטית, כזו שבאמת אי ‑ אפשר להכריע בה . זהו אלוהים שאנחנו פוגשים, לא כזה שאפשר לאחוז בו . העיסוק הפופולרי בהוכחת קיומו של האל נובע לרוב מתפיסת המציאות הממשית לעצמה כאופן קיום בלעדי, וממילא מובן הפחד לצייר אמונה באלוהים שאינו מעוגן בממשי . המעבר מהתפיסה ההמונית ‑ ילדותית למחשבת החכמים ‑ בוגרים כולל השמטת האמונה בקיום המוחשי, כדברי רמב"ם : מה שיעלה בדמיון ההמון אשר לא יאמינו שיש מציאות חזק רק לגוף . . . ואולם מה שאינו גו...
אל הספר