רבקה: רגישות ככוח – יוזמה, בדידות וברכה נצחית

א ה ב ת נ צ ח א מ ה י ת 0 6 לא פסקו מלהדהד בביתי . גם אם לא דיברו עליו בגלוי, שמו ריחף באוויר, כמו זיכרון שלא סופר עד סופו . אמרו שהוא מתפלל, בונה מזבחות, שהוא מדבר עם אל שאין לו דמות, שאין לו פסל, אבל יש לו נוכחות . אמרו שמשהו בו שונה, ולא תמיד ידעו לומר אם ליבי, לב נערה צעירה שגדלהשונוּתו עוררה פחד או הערצה . בצילם של פסלים כבדים ובתוך עולם עתיק שסגד למה שניתן לראותו ולגעת בו, לא הפסיק לשאול . מי הוא האל הזה שאינו זקוק לדמות ? איך נראה קשר שאין בו צלמים, אין בו מגע, רק אמונה, רק נוכחות שאין לה צורה ? לא הבנתי עד תום . בדרכי ו קול עתיק, שמדבר ישירות אל הלב . וכאשרנמשכתי אחרי אות הגיעו לביתנו בשורות מאברהם, ליבי פעם בעוצמה שלא הכרתי קודם, כאילו משהו עתיק התעורר בי בבת אחת . כשהגיע אותו זר, שליח מביתו של אברהם, ושאל אם יש בנו נערה שמוכנה ללכת איתו, לא הופתעתי . משהו בי כבר ידע . הייתי מוכנה . שמעתי שלמרות המרחק, למרות השנים שחלפו מאז הלך את אחיו, את בית אביו, את שורשי – לדרכו, אברהם זוכר אותנו נו ממרחקים דיברוהמשפחה שממנה יצא . השליחים שהגיעו אלי בכובד ראש, וכשפתחו את פיהם, אמרו דברי של...  אל הספר
כרמל