שׂרַי ־שׂרה: מנוודֶת – לאֵּם האומה

49 י-שׂ ר הרַ שׂ הצלחתו של אברם להשיב את לוט הביתה שלם בגופו לא העלתה על פניו של אברם שום שמץ של גאווה . הוא סירב לקחת שלל מסדום, כי ידע שהניצחון הזה שייך לאל שהלך עמו גם בלילות האפלים . אפילו מלכיצדק, מלך שלם, הופיע ובירך את יניואברם, והאל חידש את בריתו עמו . כשאברם חזר כמנצח, ע אלא גם במבחןקרנו, ואני ידעתי שניצח לא רק במלחמה האנושות . אצילותו, הנכונות שלו להושיע את אחיינו החלש, כל אלה ריגשו אותי יותר מכול . זה היה – הסירוב שלו לשלל ניצחון של רוח . בכל הסיפור התנ"כי הזה שמי לא הוזכר באף פסוק . כאילו אני לא שייכת לכל המתרחש . אבל אני יודעת וגם אתם תדעו שאישה לא נמדדת רק לפי מספר הפעמים שבהן הכתוב נוקב בשמה . היא שם, גם אם שמה נכתב רק בין השורות . אחרי כל אלה, דווקא עכשיו, כשהלב מתרחב בגאווה ואהבה אני מהרהרת על מה שנרמז לראשונה, מה שמעולם לא נאמר בקול . שאברם ואנוכי חשוכי בנים . שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד . - - אָנֹכִּי מָגֵּן לָךְ – הקב"ה אומר לאברם לִּי, - תִּתֶן - מַהבתשובתו לאלוהים אברם חושף את דאבון ליבו : הֵּן לִּי, לֹא נָתַתָה זָרַע . - - וְאָנֹכִּי, הוֹלֵּךְ עֲרִּירִּי . . . וַיֹ...  אל הספר