התיישבנו עם הקפה . "תסלחי אם נוותר על כל ההקדמות," ביקשתי . "אני במתח מאז שדיברנו אתמול . ספרי מה קרה ? הכול בסדר ? זה קשור לגיוס של הילדה ? רוצה לצאת לעוד ריטריט ? " ניסיתי הלצה מאולצת . "הילדה בסדר . היא תשרת בחיל האוויר כמו אבא שלה . " "אני שמח לשמוע . אז מה קורה ? אני מקווה שלא משהו ש . . . " יעל צחקה . "לא, אל תהיה דרמטי . בסך הכול . . . אני חושבת שעשינו יחד דרך מדהימה . " "אני מסכים," אמרתי . השימוש שלה בלשון עבר לא בישר טובות . "עשינו, אמרת ? " "כן . ואני חושבת שהגיע הזמן בשבילי להתפנות לעוד נושאים פחות . . . ארציים . אני רוצה להתפנות יותר ללימודי הבודהיזם והזן שלי . לוויפאסנה . אולי ללמוד קבלה . אני רוצה מעט יותר זמן לריטריטים . זה חשוב לי . אני רוצה שתגיד לי שאתה תומך בזה ושאתה שמח בשבילי ושאתה ויוזמות עתיד תסתדרו מצוין גם בלעדיי . " נאנחתי . "יעל," אמרתי, "אני אכבד כל החלטה שלך . רק תני לי זמן להיערך, טוב ? יש דחיפות ? " "לגמרי לא," השיבה יעל . "אני יודעת שאנחנו עוד באמצע של כמה דברים . " קמנו ועשינו דרכנו למגרש החניה, שהתמלא בינתיים . קצת חייכנו וקצת נעצבנו . נדמה לי שאני הי...
אל הספר