מזרח ומערב

הביקורים שלו והצלחנו לתאם איתו ארוחת צהריים חפוזה במסעדה בנווה צדק בתל אביב ( ביקוריו בישראל היו תמיד קצרים, והוקדשו בעיקר לפגישות עם שמעון פרס ואישים אחרים, חשובים מאיתנו ) . אטאלי, איש מרשים בהופעתו, לבוש אלגנטי עם ז'קט תואם וללא עניבה, נכנס למסעדה בצעדים מהירים כעשרים דקות אחרי השעה שקבענו . השיל את הז'קט, תלה אותו על גב הכיסא ורק אז התיישב ובירך אותנו לשלום ללא מילת התנצלות על האיחור . "בדיוק הגעתי מפגישות בירושלים ועוד מעט אני חוזר לארוחת ערב בירושלים," אמר בקצרה . לא שאלנו עם מי נפגש ועם מי הוא מתעתד לסעוד, והוא לא נידב את המידע . במקום זאת סימן למלצרית והזמין סלט ( ובקבוק סודה ) . ז'יל ניצל את ההזדמנות להזמין כריך פתוח עם כמה פרוסות בשר בקר על עלי חסה ( ודיאט קולה ) , אני הזמנתי סלט עוף ( ובקבוק מים ) . אטאלי הביט בשעונו . "ותעשי את זה מהר, בבקשה," הורה למלצרית באנגלית . מעט נבוכה השיבה, גם היא באנגלית רהוטה, "לא אני מכינה את המנות, אתה יודע . אומַר להם . " חיוך קל עלה על פניו . "אתם לא נשארים חייבים, אה ? " לא יכולתי להבחין אם זו ביקורת או התפעלות . "ספר לי קצת עליך," הוא המשיך...  אל הספר