עשרה ימים מאוחר יותר נפגשנו במכללת ספיר . זה היה הביקור הראשון שלי במקום . עצרתי בחניון כורכר מאולתר סמוך לבניין המנהלה . בדרכי לבניין עצמו חלפתי על פני פועלי הבניין שריצפו את האזור מחדש . "אתה מחפש את המנהלה ? " שאל אחד הפועלים . "הם עברו לשמה, מצד שמאל . " הודיתי לו ופניתי שמאלה . לאחר שיטוט מיוזע התברר שעברו דווקא לבניין מימין . "זה המשרד הזמני שלי, קומת ההנהלה בבניין הראשי בשיפוצים, כמו שראית," אמר עמרי לאחר שהתנצלתי על האיחור הקל . "בוא, נצא לסיור קטן . " כפי שהובטח, הקמפוס אכן היה פסטורלי : רחב ידיים, עם מדשאות מסביב לבניינים הנמוכים ברובם . המראה הכפרי השתלב יפה בנוף המישורי הירוק . "מכאן תוכל לראות כמה אנחנו קרובים לגבול עם הרצועה," אמר עמרי והצביע . "מעבר לגבעה המתונה הזו נמצאת העיר שדרות . " הוא הוביל אותי הלאה בין בנייני הקמפוס, והתעכב במחלקה לאמנות . בכל מקום שאליו הגענו הוא התקבל בשמחה ובהתלהבות . לבסוף חזרנו למשרד הזמני שלו . הכנו לעצמנו קפה . "אני רוצה לספר לך על אבא שלי," אמרתי בלי הקדמה מיותרת . "כל מה שאני יודע על יזמות למדתי ממנו . הוא היה יזם בנשמתו . תחשוב : איש בן...
אל הספר