עד שהסופה תחלוף 204 ישנים טוב, או לא ישנים בכלל . אך לא רק עייפות גדולה עולה מהם — אני חשה גם מתח זוגי גבוה ביניהם . "קפה ? " אני שואלת . "בטח, בטח," הם נאנחים בתודה . כשכולנו חמושים בספלים, אני שואלת אותם מה שלומם . "הבית שלנו כאוס," אביטל אומרת, ובתוך רגע עיניה מוצפות דמעות שהיא מנסה לעצור, "הילדים שלנו משתלטים לנו על החיים . " "לא 'לא משתלטים'," נועם מנסה להרגיע, "פשוט קשה איתם . זה גיל ההתבגרות, ככה זה, לא ? " אביטל מנידה את ראשה לשלילה . "הבת שלנו פשוט עושה מה שבא לה . יוצאת מהבית בלי להגיד לאן, חוזרת בארבע בבוקר, קונה בגדים בלי חשבון, איפור, כל מיני דברים שהיא מזמינה באינטרנט . כל פעם תופסת את המקלחת לשעה . הכול אצלה בלי חשבון ובלי התחשבות . ואם אני אומרת לה משהו, היא צורחת עליי : 'מגיע לי ! סתמי ! ' וישר רצה לאבא שלה . והוא," היא מביטה בנועם, "הוא תמיד מצדיק אותה, לא אותי . תמיד ! הבית פשוט התחרפן לגמרי . " נועם מרים יד במחווה מתגוננת . "אני לא מצדיק . אני פשוט לא חושב שצריך להפוך כל דבר למלחמה . " "מלחמה ? " אביטל נועצת בו מבט זועם, "אז איך אתה רוצה שאני אגיב ? כשהיא קוראת לי מ...
אל הספר