עד שהסופה תחלוף 156 היא מתיישבת ומחייכת, "הייתי בטוחה שדן יבטל ברגע האחרון . " דן אומר מיד שהוא לא התכוון לבטל, הוא פשוט לא מאמין בכל הסיפור הזה . "עד היום הצלחנו לפתור את הבעיות שהיו לנו לבד, אני לא מבין למה צריך להוציא כסף על טיפול . וסליחה שאני אומר את זה . " הוא יושב מתוח, כאילו תכף יקום וילך . אני מתעניינת אילו בעיות הם פתרו לבדם בהצלחה . "אין לנו שום בעיה לדבר בינינו," הוא מבהיר לי, "על הילדים, על כל מיני דברים, ענייני משפחה, אם צריך עזרה . " הוא עוצר ומסתכל על אורית . "האמת," הוא אומר, "בכל מה שקשור לכסף התחלנו להסתבך בינינו, ולא הגענו לעמק השווה . אבל אני לא יודע מה אפשר לעשות עם זה פה," הוא עדיין מסתייג . אני מחייכת חיוך קטן, מזמין . "אז . . . אולי נתחיל בכל זאת ? " "יאללה," דן מקבל עליו את הדין ונשען לאחור בכורסה, ואורית מתחילה לדבר . הם נשואים חמש-עשרה שנה, עם שלושה ילדים בני שתים-עשרה, תשע ושבע . דן שוטר, קצין רישוי עסקים, ואורית מחנכת בבית ספר יסודי . "מה עוד לספר ? " היא נבוכה פתאום, לא יודעת איך להמשיך . דן מחליף אותה בלי היסוס . "אני אגיד את זה ישר," הוא מודיע, "אנחנו ר...
אל הספר