עד שהסופה תחלוף 96 ורד נמוכה ממנו בהרבה . רזה, בעלת שיער חום-בהיר אסוף ועיניים חומות גדולות . היא לובשת שמלה קיצית בהירה . אני מזמינה אותם להתיישב, אך רק ורד נענית . טל מתנצל וניגש לשירותים . אנחנו נותרות שתינו, והיא מביטה בי במבוכה ואז שואלת אם אפשר לומר לי כמה מילים לפני שטל יחזור . אני מציעה שנחכה לו ונתחיל את הפגישה יחד . היא מחייכת שוב, הפעם בהתנצלות . כשטל מתיישב, אני מבקשת מהם לספר לי מדוע הגיעו לטיפול . טל מסתכל על ורד . היא משפילה את מבטה, והוא מתחיל לדבר : "אני מרגיש שאני לא קיים בבית . היא דוחה אותי כל הזמן . אני מתקרב אליה והיא נעלמת . נהיינו כמו שותפים לדירה, לא זוג נשוי . " ורד מושכת בכתפיה, עיניה עדיין נעוצות ברצפה . "הוא לא רואה אותי בכלל," היא אומרת, "רק את מה שהוא רוצה ממני . נהיינו זרים, הוא צודק . וכשאנחנו זרים, אני לא רוצה שהוא יתקרב אליי . " הם בשנות הארבעים לחייהם, נשואים שלוש-עשרה שנה והורים לשתי בנות, בנות עשר ושמונה . ורד מורה לספרות בתיכון, וטל עובד בחברת היי-טק . והם נבוכים מאוד . הם מעולם לא היו בטיפול זוגי, וגם אינם מכירים מישהו שהלך לטיפול כזה . הם לא יוד...
אל הספר