סכין 62 דמויי רפאים, שקופים, והתחלתי לקלוט איכשהו את מצבי האמיתי . התגלית הראשונה, הבהולה ביותר והפחות נוחה, הייתה מכונת ההנשמה . מאוחר יותר, כשניתקו אותה ויכולתי להגיד דברים, אמרתי שזה היה כאילו דחפו לך זנב של ארמדיל במורד הגרון . וברגע הניתוק זה היה כאילו שלפו לך זנב ארמדיל מהגרון . שרדתי את הקורונה בלי להזדקק למכונת הנשמה . אבל הנה היא הגיעה . ולמרות הערפול הגדול בראשי, נזכרתי בימים הראשונים של המגפה, כשמעט מאוד אנשים שנותקו ממכונת הנשמה שרדו . לא יכולתי לדבר . אבל בחדר שלי ישבו אנשים . חמישה, אולי שישה . לא הייתי טוב במספרים ברגע ההוא . אותיות ריחפו באוויר ביני לבינם . אולי הם, האנשים, לא היו קיימים . אולי גם הם היו הזיות . נתנו לי משככי כאבים חזקים . פנטניל, מורפין . אלה היו כנראה הגורם להזיות האלפביתיות . אולי הם היו הסיבה גם לפנטומים האלה בחדר . הם לא היו פנטומים . אלה היו אלייזה, מליסה, יומיר, כריס, אדם וג'ף . בטיסה, בנסיעה, כולם הגיעו בזמן לראות אותי מתעורר . לא הרכבתי משקפיים — הם נשברו במהלך ההתקפה, או שאולי במהלך המולת האלוהים שבאה בעקבותיה — כך שהאנשים לא היו בפוקוס, מה שא...
אל הספר