מחלוקות בדרג המדיני והצבאי הבכיר

סיפור אנטבה — דוח אישי 59 מייד בממשלה — ״יש אופציה צבאית לשחרור החטופים״, באופן שנשמע לשרים ואף לשלמה גזית, יהיר משהו ואולי לא ממש מציאותי — אמר זאת אולי משום שמצא את עצמו נזוף במשתמע על ידי רבין על רקע חסר המעש ( ״ 53 שעות״ ) עד יום שלישי בצהריים . מוטה מצא עצמו, בצדק, 24 שעות מאוחר יותר, במצב עדין, אין בידו תוכנית, והוא אומר זאת לשרים . לכל אורך הדרך נראה לרובנו מוטה יותר ספקן ממה שציפינו . ביום רביעי בבוקר נזהר מוטה מלסכם קווי התקדמות קונקרטיים לפעולה . ייתכן מאוד שכמי שהכיר לעומק את היחסים הסבוכים בין פרס לרבין, כפי שתוארו לעיל, ליווה אותו החשש, שאם הוא ייתן "אור ירוק" להתקדם, לפני שתעמוד לפניו תוכנית שלמה וסגורה, שאפשר לעמוד מקצועית מאחוריה, ולהמליץ על ביצועה, עלול פרס ליטול יוזמה ולהריץ אותה אל רבין, כ״תוכנית של מוטה״ שאושרה על ידו, כשר ביטחון . רבין, מכוח הבנתו הבלתי אמצעית במבצעים, יעמוד על חוסר בשלותה — ישלח את פרס ואותו לעשות ״שיעורי בית״ ויעמיד את הממליצים, ובעיקר את מוטה, כסמכות המקצועית מבין השניים, במצב מביך . גם במהלך האישורים ביום חמישי היה מוטה ספקן יותר מפרס, ושוב ושו...  אל הספר