84 האהוב, כפי שכבר נכתב אצל אפלטון . לאהוב נעלה יותר מלהיות אהוב . האקטיביות של הפעולה מעדנת ומשגיבה את הסובייקט האוהב . הכוח להעניק שם הוא סממן מובהק וברור של בעלות, כפי שמטעים גם ז׳אק דרידה : ״זכות היתר מספקת את התנאי לכל קריאה בשם״ . כינוי החיבה שאוהבים מעניקים זה לזה כמו מבקשים להטעים את הזכות הזו, את הפריווילגיה הנצחית - לקרוא בשם . השיר עצמו מעמיד במרכזו את מה שאפשר לכנות ״הדיבור הכפול של האהבה״ - הרטוריקה השקרית הקיימת לא פעם בין אוהבים, שמכסה, לא בהצלחה, על עוצמות רגשיות שמאיימות למוטט את הסובייקט . השיר מתנהל אל מול מושגי האמת והשקר, כאשר המילה ״אהבה״ או ״אהבת - אמת״ ( בטורקית אלו שתי מילים נפרדות ) אינן מוזכרות בו כלל ! אסף עצמו שם אצבע מדויקת על העומק הרגשי המצוי ביחסי אהבה, אף אם קצרים ואף אם נגמרו מתוך רצון הדדי בסיומם, בשיר המצוי בספר זה וקרוי ״קו מחיקה״ . בטורקית הכוונה היא לביטויי הסלנג בעברית ״העברתי עליו קו״ / ״שמתי עליה פס״ / ״מחקתי אותו / אותה״ . להלן השיר הקצר : ״חכה לי, אבוא / היא אמרה והלכה / אני לא חיכיתי / והיא לא חזרה / משהו דמוי מוות קרה / אך איש את מותו לא מ...
אל הספר