עבדות ושל מסירות, בהתאם לדימוי שדבק אז באופיים של יהודי תימן . תהיתי אם מאות שנים של חיים תחת אקלים מדכא בתימן, עם אופק מוגבל של כישורים ושל הישגים, נחקקו בגנום שלו ושל כמותו ובנו אותו לכך . היה ברור לכל מי שהכיר את אבי שבנסיבות אחרות הוא היה הופך לאינטלקטואל ולא לאיש ניקיון, ואולי אף לעורך דין כמו משה קהתי בן דודו . עם זאת, הישגים מקצועיים בעולם החילוני לא נראו עניין שהטריד את אבי, כמו שהיו, בתת-ההכרה שלי, המקור לחוסר ההערכה של אחרים אליו . מעולם לא שמעתי אותו מתלונן או מעיר על כך אפילו ברמז . היה ברור שמוקד נאמנותו ומסירותו היה אלוהים . כמו רוב הגברים היהודים יוצאי תימן שהגיעו לגיל חמש-עשרה, ידע אבי את התורה בעל פה . לא הוא ולא אבותיו למדו השכלה כללית שתתחרה בידיעת העולם דרך כתבי הקודש, ולכן נותרו לו רק אלוהים וסיפורי התורה, ההלכה והמצוות, תפילות היום-יום וכתיבתו הקליגרפית המקודשת, כדי להעניק משמעות וכיוון לכל פרט בחייו . הוא פתח את יומו עם שחר בהנחת תפילין, כמצוות הכתוב : "וּקְשַַׁרְתֵָּם לְאוֹת עּל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בִֵּין עֵינֶיךָ" ( דברים ו', ח ) . הוא התעטף בטלית והותיר ...
אל הספר