עין שמר, שנקרא כך על שם הקיבוץ הסמוך . בעין שמר הוקצה למשפחה אוהל וכל אחד קיבל מיטת קפיצים מברזל ( שסופקה על ידי הסוכנות היהודית וכונתה "מיטת הסוכנות" ) עם מזרן דק ושתי שמיכות חאקי עוקצניות מקופלות . אף אחד מבני המשפחה לא ישן מעולם על מיטה אמיתית . במקומות רחצה נפרדים לגברים ולנשים הם נחשפו לראשונה לצנרת מים מקורה - שורות ארוכות של כיורים עם ברזים שמהם שתו ובהם רחצו את בגדיהם ( רבים מהעולים החדשים עדיין שמרו על לבושם המסורתי שכבר היה קרוע ומלוכלך ) . ״לא עוד ללכת אל הבאר עם הטאנקה על הראש,״ התפעלה יונה בליבה . כשהעולים קיבלו סכינים ומזלגות, דוד שלי אברהם בן השמונה, אחיה של אימי, הכניס אותם לכיסיו כמתנות יקרות ערך כדי שלא יתלכלכו . וכשהגיע הזמן לישון נענה אברהם לבקשת סבי לכבות את האור שבקע מהנורה שבתקרה . הוא נזכר בהומור כיצד טיפס על כיסא וניסה לכבות אותה בכל האוויר שהצליח להוציא מריאותיו הקטנות . ״זה לא נכבה,״ הוא קרא לאביו . ״תן לה מכה עם היד,״ הציע לו אביו . כל זה התרחש חודשים ספורים לאחר סיום מלחמת העצמאות הקשה של ישראל, שארכה כשנה וגבתה קורבנות רבים, וכמעט שנתיים מאז שהעצרת הכללית ...
אל הספר