ששמעתי לא מיצו אפילו במעט את תמונות הזוועה שנגלו לנגד עיניי - דמויות של בני אדם, דמויות מחרידות ומסמרות שיער, שאין לתארן בחרט-אנוש . אחת התמונות הייתה של משפחה בת שש נפשות מהעיירה אל-חמאימה . כולם היו חולים וערומים למחצה ומוטלים על הרצפה הקרה . מעוצמת המחלה לא יכלו להוציא הגה מפיהם או להניע איבר . את צרכיהם עשו במקום ששכבו, כי היו נטולי הכרה . תולעים רחשו סביבם ושרצו בגופם . סירחון מחניק נדף מהם למרחקים . [ . . . ] מקרה המשפחה הזאת לא היה יחיד [ . . . ] תמונות בלהות אלה עמדו לנגד עיניי משך לילות רבים וגזלו שינה 13 מעיניי״ . חלק מהיהודים שפגש היו חולים, לא היה להם מה לאכול מלבד עלים ושיחים, ומים מזוהמים היו מקור השתייה היחיד שלהם . לא מפתיע, אם כן, שבכל יום מתו כמה אנשים . צדוק מצא את עצמו ממלא תפקידים רבים : הילר, רופא, שופט ומתווך בסכסוכים שנבעו לעיתים קרובות מאנטישמיות מקומית - מהטרדות גסות של נערות יהודיות בדרכן לשאוב מים מהבאר, דרך סחיטה עבור מצרכים חיוניים, ועד למאסר של יהודים בשל חוסר יכולתם לשלם את המיסים שהטילו הסולטאנים המקומיים . צדוק עשה כל שביכולתו לעצור את ההתעללות . כל זה...
אל הספר