אלה גם התברר לי מקומי המיוחד בחברה . מצד אחד, משפטן המלמד במכללה וחוקר בתחומי משפט וחברה, הפילוסופיה של המשפט ודת וניהול סכסוכים, ומצד שני אמן הכותב פרוזה ושירה . מצב זה כפה עליי שוליוּת חברתית, הואיל ולא השתייכתי באופן מובהק לאף אחת מן הקהילות הללו . קהילת המשפטנים והמשפטניות התקשתה לקבל את עמדתי לפיה מקצוע המשפטים הוא, בראש ובראשונה, מקצוע מתחום מדעי הרוח הבוחן כיצד משתפים בני אדם פעולה זה עם זה וכיצד, כפי שטען ג'יימס בויד וויט ( White ) , מתוארים חייהם בכתבים המשפטיים מלידה למוות . ואילו קהילת הסופרות והסופרים, ככל שיש קהילה כזו, התקשתה לקבל את יחסי הנורמטיבי ליצירות הספרותיות ואת תפיסתי אותן כפעולות פוליטיות, כלומר כפעולות המכווינות התנהגות על ידי שינוי תודעתי של יחידים . המקום האמנותי-ספרותי-משפטי-פוליטי שממנו אני כותב השפיע על כתיבתי עצמה . במהלך שנים אלה התברר לי שאינני יכול, פשוטו כמשמעו, לכתוב מאמר אקדמי . השיח האקדמי היה נדמה לי קרתני, מנותק מן החיים ומגביל את המחשבה . הקודים והכללים של הכתיבה האקדמית כבר לא התאימו להווייתי . לא הייתה זו החלטה מודעת לעבור לכתיבת מסות אלא מעבר...
אל הספר