115 הפוליטי בזמן הקורונה בספרה של סונטאג הוא שהדרך הכנה או הנכונה ביותר להתבונן במחלה או לחשוב עליה והדרך הבריאה ביותר להיות חולה או להתייחס לחולה היא הדרך שאין בה שמץ של מחשבה מטפורית . "המחלה היא הצד החשוך של החיים, האזרחות המעיקה יותר", כתבה סונטאג בפתח ספרה, "כל הנבראים מחזיקים באזרחות כפולה - בממלכת הבריאים ובממלכת החולים . אף על פי שכולנו מעדיפים להשתמש בדרכון הטוב, במוקדם או במאוחר חייב כל אחד מאתנו - לפחות לזמן מסויים - להזדהות כאזרח של המקום האחר ההוא" . חשיבה מטפורית על מחלות קשות כמו השחפת במאה ה- 19 והסרטן במאה ה- 20 ( ובהמשך היא תכתוב ברוח זו גם על מגפת האיידס ) , פוגעת בחולים ומתייגת אותם בסטיגמות שרק המוות משחרר מהן . החולים והמטפלים בהם, כתבה סונטאג, שבויים במטפורות האלה, שמפריעות לטיפול ומדכאות את יצר החיים של החולה . מגפה, לעומת מחלה רגילה ולא מידבקת, שימשה לא אחת כמטפורה לשלטון רע לאזרחים, מכיוון ששלטון רע מנצל את הפחד שהמגפה מעוררת כדי לזרוע פאניקה בציבור ולאחר מכן לדכא אותה באמצעות צווי חירום, ממש כפי שאנחנו חווים על בשרנו באופן בלתי מטפורי לחלוטין בחודשים האחרונים...
אל הספר