305 ֲֲ העברה מעברית קודם לכן . דבר זה מעורר בה גם התייחסויות שמדיפות שנאה ( אולי גם כהמשך ָ לשנאה שהתעוררה בה כלפיו בסצנה הקודמת, שאותה התיקה כלפי עצמה ) . בהמשך היא חשה צורך לסקור את מה שהתרחש בפגישה ( אולי כדי לנסות ליצור זיקת חיבור - אינטגרציה - עם חוויית השעתיים הראשונות בפגישה ) . כעת היא נוכחת ולפיכך - מתקיימת, זוכרת ושונאת . בעת הזו מתקיימת בתוכה רציפות של הוויה ( continuity of being ) ויש בה זיכרון ואי-זיכרון . כעת היא נתקפת ספק האם השיח שלה עם ויניקוט התרחש בין שניהם או שמא התקיים אך ורק בינה ובין עצמה . אני חושב שהקושי לזכור מתקשר לחוויית הפירוק שחוותה, ושהספק שלה עלה בתגובה לכך שהחוויה שלה לאורך חלקים ניכרים בפגישה הייתה כזו שוויניקוט אפשר לה לשוטט בדרכה בסבלנות רבה ומתוך בחירה להימנע מלהנכיח את עצמו . כשהוא התערב, הוא בחר לאפשר לה לשהות בתוך תחושותיה ונמנע מלהתייצב מולה כאובייקט בעל קיום נפרד . התקיימות "ממוזגת" כזו ( "אם-תינוק" ) מייצרת בה לרגע ספק ביחס לסוג הדיאלוג שהתקיים עד לרגע זה בתוך הפגישה ; לרגע קט היא אינה משוכנעת שהשיח שהתקיים היה בין-אישי והיא מתלבטת אם הוא לא ה...
אל הספר