14 ממי שלוש אני חושב שאחד ממקורות ההיקסמות שלי מיצירתו ומאישיותו של ויניקוט קשורה באספקט המשחקי שלו . ברובד עמוק אני חוזר ומוצא בנוכחותו הדהוד שמזכיר לי את חוויותיי עם הסבא הפרטי שהיה לי, שבילדותי נהגתי לבלות עימו ימים ארוכים ; בחופשות הצטרפתי אליו לעבודתו כאגרונום וכיינן ולשוטטות ארוכה ונעימה בין עצי הפרי בפרדס, בין הגפנים, מטעי האבוקדו והמנגו שטיפח ביד אוהבת . ההוויה הזכורה לי היא של נוכחות משחקית שקטה ואוהבת, סקרנית אליי ולכל העולה ממני, שדרכה ספגתי למידה עשירת חוויות ומגוונת . אני חש שחלק גדול ממי שהתפתחתי להיות התעצב בשעות אלה יחד, במרחבים מעבריים שסבי פתח 1 הקריאה בוויניקוט מעוררת בי מרחבים לפניי ב"עולמות אין קץ" . כאלה ופורטת על מיתרים אלה בנפשי . אני נהנה לקרוא את חיבוריו של ויניקוט . סגנון הכתיבה שלו והשפה שבה הוא משתמש נחווים לעיתים ככתיבה שירית, רגשית, פואטית, מהלכת קסם . כתיבתו פותחת ערוצים של חשיבה והבנה ובעיקר, היא מעבירה את הקורא חוויה שמעלה ויוצרת בספונטניות מחשבות ורגשות . לצד זה, השפה הוויניקוטיאנית מורכבת ודורשת מהקורא מאמץ יצירתי ופרשני בלתי מבוטל - השימוש שלו בשפה ...
אל הספר