67 געגועים כך, יהיה עלינו קודם כול לחשוב את המושא, כלומר לראותו כנמצא, ורק לאחר מכן "למוחקו", לחשוב עליו כבלתי נמצא ו"שממשות אחרת, שאין היא עולה בקנה אחד עמה, לוקחת את מקומו" ( 199 ) . בדומה להתייחסותו של ברגסון למבנה "ציור המחשבה של הריק", ניתן לומר שמבנה רגש הגעגוע או יצירתו זהה לציור מחשבת הריק - ישנו מושא שהיה בעבר אך עתה, בהווה, הוא לא בנמצא, כאשר זיכרון המושא שאינו בנמצא מותיר את עקבותיו ומציף את אותו רגש המכונה געגוע, הגולש לרגש הכמיהה, שצופן בחובו את הציפייה לעתיד . לאחר מהלך מחשבתי זה, מגיע ברגסון למסקנה יש יותר, ולא פחות במושג של מושא כשמשיגים אותו כ"לא נמצא" מאשר במושג של מושא זה עצמו כשמשיגים אותו "כנמצא" ; כי המושג של המושא ה"לא נמצא" הריהו בהכרח המושג של המושא ה"נמצא", שנוסף עליו ציור המחשבה של עקירת מושא זה על ידי מלוא הממשות הקיימת בפועל ( 199 ) . ברגסון מדגיש את תחושת ההיעדר המציפה את רגש הגעגוע ומעודדת את הכמיהה למושא הבלתי נמצא שישוב . היידגר בחיבורו "מהי מטאפיזיקה" ( 1930 ) , תוהה אף הוא על אודות האין ונתקל, בדומה לברגסון, בבעיה לוגית . הרי אם ישנו "דבר" שרוצים לחקו...
אל הספר