תפילת נעילה - עבדוּללה אבראהים

זאת המשורר היידי לֶיֶילס בניו יורק בתחילת המאה ה- 20 : "ולא נותרו עוד רחמים בעולם, ונשרף ואוּכל הטוב שבעולם, 105 אני מדמיין המון יהודיםויבשה משמעות העולם" . מתרוצצים ברחובות ורשה שמלפני המלחמה "ההיא", שמלאה עד להתפקע בפיזיקה ובמטא-פיזיקה מסורתית- מודרנית, יושבים בבתי הקפה הקטנים שלהם עם היודישע גאזעטען שלהם, מגדפים זה את זה ומתחבקים, ואז כל הוויית החיים הזאת הופכת לעיר עזה . אכן, הפיזיקה לעולם לא תספיק לאדם ( היא אומנם תנאי הכרחי, אבל אינה תנאי מספיק ) , מכיוון שהחיים זקוקים לצורת חיים, ומה שנותן לחיים את צורתם הוא המעֵבר, כמו למשל נגינת הפסנתר החלומית של אבראהים . אבל איך אפשר לשמור על המעבר כאשר השמיים נופלים עליך, כאשר השמיים גופא נופלים ואתה חי ונושם בתוך השמיים שכבר נפלו עליך, מחפש מזון בתוך השמיים שנפלו, מתגורר במקרה הטוב באוהל או ישן מתחת לכיפת השמיים שכבר אינה כיפת שמיים אלא פיסת קרקע בוצית שהייתה לאחד עם כיפת השמיים, מעין וריאציה עכשווית על התוהו ובוהו מספר בראשית . לכן בעולם זה ששמו עזה אני בורא לעצמי את עבדוללה אבראהים כפלנטה אחרת . פניו היפות של עבדוללה קורנות 105 . א' לֶיֶ...  אל הספר