יזוקק חזרה לחומר היולי נטול צורה וחוזר חלילה ; ובמילים אחרות, אסור לנו לתת לתקווה כהווה מתפשט להתפשט, שכן אחרת היא תחסל את התקווה שמלכתחילה הייתה מקופלת בה, כלומר עלינו לשמור את התקווה על אש קטנה כנטולת תקווה בזמן הווה מחוק . כמו כן, בזמן אסון, אשר מגולם בעצם היותו הווה מחוק, אנו מבקשים להיאחז ככל האפשר בהווה פשוט, ואם אפשר גם בהווה מתפשט, אשר לכל הדעות מסומן כמותרות . אולם הווה מחוק הוא תמצית האסון ששמו עזה, ותנאים רבים מדי צריכים להתקיים בעולם החומר על מנת להיחלץ מלפיתתו של הווה מחוק . דמיון ויצירתיות לא יספיקו במקרה זה . לאחר דיון פנומנולוגי מרתק בשאלת הזמן לוינס מסכם את "מן הקיום אל הקיים" על מנת לחלץ אותנו מההווה ( אפשר לתהות באיזה הווה מדובר : הווה פשוט ? הווה מתפשט ? הווה מחוק ? הווה נטוש ? הווה אבוד ? הווה מתהווה ? הווה שסתם ? ) לקראת עבר ועתיד שמתאפשרים מעצם היותנו הוויה מדברת שבתוככי ההווה : "להיות בעל זמן ובעל היסטוריה, משמע להיות בעל עתיד ועבר . אין לנו הווה . הוא חומק מבין אצבעותינו . ועם זאת, הרי שאנו הווים בתוככי ההווה, ובו אנו יכולים להיות בעלי עבר ועתיד . הפרדוקס הזה ש...
אל הספר