הישותית שלה עצמה, של המילה, של מה שמגדיר אותה כישות המובילה את חיי הנפש של ההכרה, אשר לא הייתה שורדת ללא מצבור הישים המתקיפים אותה כמטוסים בשמי עזה המופקרת לישות ששמה כוח, בשם ישות-על ששמה מדינה, שהיא שלוחה של ישות-על ששמה עם . כוח, צדק, אחווה, שלום, אמת, מוסר - כל אלה ישויות כוּליוֹת לא מתכלות, שכן בעוד שהיש ניתן לכליה, הישות מתקיימת מלכתחילה בממלכה וירטואלית, היא הדיגיטציה הארכאית של המוות או של המוות כמושג . לכן ה"היות-לקראת- מוות" של היידגר הוא ישות, לא יש, הוא נוגע לאנשים, אבל רק מצד הכוליות שלהם כגשטלט המעורב בחיים . לכן מה שנותר להציל בעזה הוא ראשית דבר היש, אנשים בשר ודם וכל מה שסובב אותם ומאפשר להם להיות יש בעולם, ולצד זאת יש לשמר את מה שמלכתחילה אי-אפשר לכלות אבל חובה להציל - הישות . מיותר לומר שאין משמעות ליש ללא ישות ( ולהפך ) , וכל ניסיון לצמצם את האדם ליש, או לחלופין להותירו כישות בלבד, הוא בחזקת אסון . ועזה היא בדיוק הניסיון הזה לצמצם את האדם ליש ולגזול ממנו את הישות, בהותירה מהאדם ישות וירטואלית גזולה בלבד, מכיוון שהיש שדולל כל כך התרוקן מכל תוכן מוכח . אני מניח שהמשימה...
אל הספר