דינמיט יוכל לגבור על גופו השלם כמו ירח במלואו, איזה קליע מסוגל לחדור את שריריו, מה יוכל לקרוע את גופו לגזרים, לרוקן אותו לשמיים ? איך גוף חסון שמרופד במערכת שרירים טבעתית כל כך יוכל למות בעזה כל כך ? או אז אני מתכנס אל תוך עצמי בבהייה ריקה בחלל, בה בעת שהרקולס שלצידי מזכיר לי את ההטענה הליבידינלית שלי ביחס לסיפורי שמשון הגיבור, להיט פלשתי בעזה בואך בית דגון . זכור לי במיוחד איור מספר ילדים שבו נראה שמשון הגיבור, מנוקר עיניים, ממוטט את המקדש הפלשתי על עצמו ועל יושביו . הגיבור מת ועימו הפלשתים, ונדמה שזה עדיין נותר קצת דיסוציאטיבי, כל ההרג העצמי של החזק המוחלש או של המוחלש החזק והרג ההמונים הכרוך בכך ; משהו לא מסתדר בהקרבה העצמית שממגנטת את מבטנו אל התמונה ההרואית של המקדש הקורס על יושביו : אנו נעים בחוסר נחת בין הזדהות עם דער גיבר - שעבר עם השנים והגלות יידישיזציה בזיכרון היודו-קולקטיבי, דער גיבר שנבחר לייצג את העברי הקדום הנעבעך של תקופת שופטים - לבין אמפתיה לפלשתים שמוחרבים באמצעות כוחו החצי-אלוהי של דער גיבר שנותן ביטוי לנעבעך . קל וחומר שכל הגעשעפט הזה נרשם כדיסוציאציה המודחקת אל הל...
אל הספר