כי היש יבלע אותי ואת אוסיפ, אשר אותו סטלין כבר בלע זה מכבר . ב"הצהרת אמונים לספרות החורבות" בל כותב בחדות עין על חדות העין של הסופר ועל השיבה הביתה בנוסח אודיסאוס שלאחר המלחמה, מכיוון שאצל בל, כמו אצל הומרוס, הסדר הקוסמולוגי נשמר אף אם עבר בשוּחוֹת של האפוקליפסה עכשיו . אצל בל יש חייל, הוא נשלח למלחמה מחרידה / אבסורדית / גרוטסקית וכו', והוא חוזר מהמלחמה כעבור שש שנים על מנת לשקם את חורבות ביתו . המולדת, אף אם חרבה, אף אם בצורת חורבה ממשית בנוסח דרזדן, ממתינה לשובו של החייל, ולחייל הזה יש זיכרונות פרוסטיאניים מהמולדת האבודה . במעשה הזיכרון החוץ- ספרותי כולנו פרוסט, מכיוון שלזיכרון החופשי כז'אנר חוץ-ספרותי יש לחן עממי . המולדת האבודה, אשר בשל עומק הכאב אסור להיזכר בה ( אף לא בחלום ) , אבל גם אי- אפשר שלא להיזכר בה, הותירה בחייל שלפני היותו חייל חותם חיים בל יימחה . ולחייל הזה ששב לביתו-מולדתו יש אולי אמא ואבא ממשיים ויש בוודאות אמא ואבא מדומיינים שעברו התקף פסיכוטי, ותפקידו של הסופר חד העין להישיר מבט נוקב אל ההורה הפסיכוטי, למוטט אותו מבפנים ולהציב תחתיו הורה חלופי לא-פסיכוטי בביתו החדש...
אל הספר