חגי ארליך 82 ב- 1894 רק כדי להיכנע יחדיו למנליק . מלך שואִה היה עתה לקיסר אִתיופיה, ומזה כשני עשורים הלך והתחזק . בעוד יוהנס מכלה כוחו על הגנת אִתיופיה, מנליק הרחיב אִת גבולותיה בדרום האִרץ . בשנת 1886 כונן אִת בירתו החדשה אִדיס אִבבה, ממנה יצאִו גייסותיו, חמושים בנשק שרכש בתוך כך מהאִיטלקים עצמם . הם כבשו וסיפחו מחוזות נרחבים והכפילו אִת שטח הקיסרות . בדצמבר 1889 הכתיר מנליק אִת עצמו לקיסר אִתיופיה, והיה זה הואִ שהכניס אִת אִתיופיה למאִה ה- 20 כישות ריבונית מוכרת על ידי המעצמות האִירופיות . קצת קודם להכתרתו, במאִי אִותה שנה, חתם עם האִיטלקים על הסכם ( אִוּצ'יאִלי ) ובו התחייבה רומאִ להמשיך ולחזקו בתמורה להכרת מנליק בבוגוס, חמסן, סראִי ואִקלה-גוזאִי כנכסים אִיטלקיים . ההסכם נשאִר דו-משמעי הן באִשר לגבול בין אִריתראִה לאִתיופיה והן באִשר למעמדה של אִתיופיה כולה . הנוסח האִיטלקי קבע שהקיסר חייב להתייעץ עמה בכל הקשור למדיניות החוץ שלו - כלומר אִתיופיה היאִ להלכה שטח חסות אִיטלקי . הנוסח האִמהרי קבע שמנליק יכול ( לאִ חייב ) להתייעץ אִיתה . סעיפים אִלה נותרו מעורפלים וסופם שתרמו להתדרדרות כ...
אל הספר