5 אימפריאליזם אתיופי?

חגי ארליך 54 אִדמות, ורובם ככולם הלכו עמו עוד מימי בחרותו . לצדם אִרגן גרעין של צבאִ שכיר שנשען על כלכלתה של אִסמרה . שכירי הקבע, כאִלף אִיש, קיבלו משכורת שנתית של חמישה טאִלרים, ו- 32 ליטר לחודש של טֶף, הדגן הבסיסי . החל מאִמצע 1884 גויסו אִנשים מכל עברי חמסן על מנת לבנות אִת מחנה צבאִ הקבע ובתי הממשל באִסמרה החדשה . על גבעה שלטת הוקמו שלושה מבני אִבן עגולים, דמויי הבקתה המסורתית, טוּקוּל . גודלם היה חסר תקדים בחמסן, והחומה שסביבם שיוותה להם מראִה של מחנה מבוצר . ב"טוקולים של ראִס אִלולה" גרו כאִלפיים לוחמים, ולמתחם הייתה יכולת הכלה של כ- 10 אִלף לוחמים לעת חירום . המבנה הגדול מבין שלושת ה"טוקולים", 18 מטר קוטרו, היה אִרמונו של אִלולה, ובו אִולם התכנסויות וטקסים . מעטים היו מבני אִצולת חמסן שזכו להיכנס לאִרמון זה של אִלולה . צמרת משטרו היו מבני תיגראִי, בעיקר מבני תת-המחוז של טמביין שבתיגראִי, כור מחצבתו של אִלולה . 50 הם היו כולם מבני פשוטי העם בתיגראִי ולאִ השאִירו בה רכוש של ממש . באִריתראִה ואִסמרה נבנו כנאִמניו של "האִיש הגדול", וללאִ ספק ראִו עצמם אִישי צמרת מקומית חדשה . מחנה ה...  אל הספר
רסלינג