חגי ארליך 42 סואִץ ב- ,1869 מדיניות שאִפתנית זו קיבלה תנופה . אִסמאִעיל חידש כבר ב- 1866 אִת המִנהל המצרי בסודאִן, ואִרץ ענקית זו הייתה אִמורה להוות בסיסה של האִימפריה המצרית . בכך הואִ הקדים אִת דור העתיד של האִימפריאִליסטים האִירופים ( "המירוץ על אִפריקה" החל ב- 5 ‑ 1884 ) . בחזונו הייתה גדולתו באִפריקה גם כרטיס כניסה למשפחת עמי המערב . החזון הזה סבל בראִש ובראִשונה מהיעדר תשתית תחבורתית ראִויה . לכאִורה קישר נהר הנילוס אִת קהיר עם ח'רטום ועם דרום סודאִן, אִולם בפועל זה היה נתיב ערוך להרפתקאִות, לאִ לניהול אִימפריה . הנהר האִרוך והמתפתל, זרוע מפלי המים, היה למעשה כמעט בלתי עביר לכלי שיט של ממש . ציי ספינות הנהר שהוקמו בו התאִימו למקטעים בלבד, וגם שם נחשפו הספינות האִיטיות לתוקפים משתי הגדות . התנועה היבשתית בנתיב הנילוס, בגמלים ובסוסים במדבר הצחיח שלאִורך צדי הנהר, אִרכה זמן רב, ובוודאִי לאִ אִפשרה מעבר סחורות . ב- 1868 פורקה החברה שהייתה אִמורה לבנות מסילת ברזל לאִורך הנהר . לעומת זאִת הניסיון לבנות קו טלגרף היה מוצלח יותר . ב- 1874 הושלם הקו מקהיר לח'רטום, וב- 1875 חובר לקו נוסף שע...
אל הספר