של האישה כשווה ובעלת ערך, מספקים תחושה של שליטה ) אמנם כוזבת ( ומאפשרים לה לחיות באופן מנותק בעזרת מנגנונים דיסוציאטיביים וצריכת סמים . עפרה מתארת את הגעגועים לזנות : יש כמיהה לזה כמו לסם . ריגוש כזה . יש בזה אובססיה . יצאה לי המחלה של הזנות , סטוץ קטן מפחיד אותי . כבר ארבעה חודשים בכל מקום שאני בו . . . מפחיד . אני מדברת וזה לא נלקח ממני , יושב לי פה , לא אכפת לי לשלם מחיר . השגרה גורמת לכמיהה למקומות האלה , לא יודעת איך לשלוט בזה . שלשום נכנסתי עם הבן זוג שלי למיטה . רציתי לשתף אותו , והקאתי את הנשמה . אמרתי לעצמי , תעשי את זה טוב , אבל נפלתי בהרגשה , אני מ רגישה זוועה . גם לעשות סקס כמו בן אדם אני לא מסוגלת לעשות . אולי מהייאוש אני אומרת , נחזור לאן שמכירים ויודעים . עולים לאוטו וזהו . . . לא צריך רגשות , לא צריך שיכיר . . . אני כבר לא יודעת מאיפה לקחת כוחות . מרגישה בקריז , כמו ששוברים קריז . הראש חולה והרגשות פגועים . אני נקייה , עושה דרך, יש לי בן זוג , אבל זה לא מספיק, אני רוצה יותר מזה . יש לי כמיהה למקום הזה , נראיתי טוב , חיזרו אחרי , הרגשתי בשליטה , רוצים אותך, מוכנים לשלם ....
אל הספר