התעללות מינית בילדות ודיסוציאציה

במהלך המאה ה- 20 , בעקבות מלחמת העולם הראשונה , שבה ונכפתה על התודעה הציבורית מציאותה של הטראומה הנפשית . בתנאי חשיפה מתמדת לאימי המלחמה החלו גברים רבים להתמוטט . החשיפה הבלתי פוסקת לסכנת מוות , העדות לפציעתם ולמותם של חברים , תחושות חוסר האונים והעדר תקווה להפוגה , גרמו לגברים רבים לנהוג כמו נשים היסטריות . הם צווחו ובכו , קפאו על מקומם ולא יכלו לזוז , ואיבדו את זיכרונם ואת יכולתם להרגיש . הרופאים הצבאיים נאלצו להכיר בכך, שהלחץ הרגשי בחשיפה ממושכת לזוועות המלחמה מוליד בקרב גברים תסמונת נוירוטית הדומה להיסטריה . החקירה הנרחבת והשיטתית של השפעותיה הנפשיות של המלחמה קיבלה תנופה רצינית לאחר מלחמת וייטנאם , בעקבות "קבוצות השיחה" ) rap groups ( שקמו על ידי ארגון "ותיקי וייטנאם נגד הקרבות" . המחקר על נפגעי הקרבות הביא להכרה בתסמונת הטראומה הנפשית , ובשנת 1980 , לראשונה , תסמונת הטראומה הנפשית הפכה להיות אבחנה "אמיתית" ונכללה במדריך הרשמי של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית , 3 - DSM . בעקבות פעילותה של התנועה לשחרור האישה בשנות ה- 70 החלו נשים רבות להשתתף בקבוצות שיחה להעלאת המודעות ) consciousn...  אל הספר