פתח דבר

) כלומר , הפיכת האישה לאובייקט , ובמיוחד אובייקט מיני ( , הבוז , הדה- הומניזציה והדה-אוואלואציה - שהן מנת חלקה של כל אישה שעוסקת בזנות , ושל כל מי שנפגעה מהתעללות מינית בילדות - הן נחלתן של כלל הנשים בחברה . נשים שעבדו בזנות כמו נשים שעברו אונס חוו באופן קונקרטי כיצד הפכו להיות אובייקט לניצול מיני . אך גם כלל הנשים בחברה נתפסות כאובייקט עבור הגברים , ' והמיניות היא 2 האתר המכונן של הכפפת נשים ודיכויץ . בתקופה זו , תחילת שנות ה- 80 , הידע המקצועי , הקליני והמחקרי , באשר לקשר בין פגיעות מיניות בילדות לבין פסיכופתולוגיה בבגרות היה עדיין בחיתוליו בעולם כולו . הידע המקצועי על הטראומות של סימון דה כובואר , 2001 . בשנת 1949 התפרסם ספרה המין השני , שהיה הבסיס הרעיוני המרכזי להתפתחות התיאוריה הפמיניסטית . סימון דה בובואר דנה במצב האישה בחברה , בתרבות , בספרות , בפילוסופיה ובפסיכואנליזה , והגיעה למסקנה כי האישה היא "האחר" ; הגבר הוא המוחלט , הוא הסובייקט - והיא תמיד מ וגדרת ביחס א ליו , היא האובייקט . מקינון, 2005 . נקודת המוצא של מקינון היא , שקבוצת הנשים מופלית ומדוכאת בידי קבוצת הגברים בראש ו...  אל הספר