ועם שרידיה של דור הקדומה, קמה לפתע מערכת תעשייתית שלא היה לה תקדים בארץ . עגלות עמוסות אבנים חרקו על דרכי העפר, נגרים הקימו פיגומים, נפחים התקינו חלקי מתכת, ומהים נפרקו בזה אחר זה ארגזים ובהם ציוד שהגיע מצרפת . בלב ההתרחשות עמד מאיר דיזנגוף . הוא פיקח על העבודות, קיבל את בעלי המקצוע שהגיעו מאירופה, בדק את חומרי הגלם, שוחח עם הפועלים ואף השתתף בעצמו בניסויים שנערכו בכבשנים . חזון של תעשייה עברית דיזנגוף ראה במפעל הזדמנות להוכיח כי היישוב היהודי בארץ מסוגל להקים גם תעשייה מודרנית ולא להסתפק בחקלאות בלבד . זו הייתה תפיסה חדשנית בתקופה שבה רוב אנשי העלייה הראשונה התפרנסו מכרמים ומפרדסים . ככל שהתקדמו העבודות גברה התעניינותם של עיתונאים . העיתונים העבריים דיווחו בהתלהבות על הניסויים, על התקדמות הבנייה ועל התקוות שנתלו במפעל החדש, שהשם הרשמי שהעניק לו דיזנגוף היה ׳בית חרושת למעשה זכוכית בארץ ישראל׳ . בעיתון ׳האור׳ נכתב : הודענו בגיליוננו הקודמים כי חכם הכימיה האדון דיזנגוף נשלח מהנדיב לכונן בארצנו בית מעשה זכוכית . והנה הניסיונות שעשה האדון דיזנגוף עד עתה הוכיחו כי יש יכולת לעשות פה כל מיני ...
אל הספר