השאיפות והתנועות הלאומיות, צריך תוך כדי העבודה להכשרת העם והארץ לנהל תעמולה דיפלומטית מתמידה, ערוכה ומכוונת למטרתה, בקרב העמים האחרים ובין אלה שהשלטון בידם, כדי לפנות את כל המכשולים החיצוניים מעל דרך שאיפותיה של האומה . . . . מגמה לעבר אחד מיעוט הצלחתה, לפי הערך, של הציונות בעשרים וחמש השנים האחרונות, אפשר למצוא לה ביאור על ידי העבודה החד צדדית שנעשתה כל הזמן הזה . במשך עשר שנים היו כל המחשבות נתונות לארץ בלבד . חובבי ציון ייחדו כל דאגתם אך ורק לארץ, והעלימו עינם לגמרי מארגון העם ופיתוח כוחותיו הרוחניים . הם מצאו סיפוקם בפילנתרופיה ולא נתנו דעתם להכין קפיטלים ציבוריים . הם לא הבינו את ההכרח להפוך את תנועתם לתנועה גלויה ועומדת לעין כל העולם, אלא כבשוה במצרי הגטו . הם לא עשו שום ניסיון לקרב אל רעיונם את מנהיגיהם אדירי השלטון רבי היכולת של העמים האחרים . . . . הגיע הפרק השני, תגבורת הציונות הרוחנית . בפרק זה נשכחה הארץ מלב, וכמו לפני כן הסיחו את הדעת גם מן המסיבות החיצוניות וגם מארגון העם . הכול שב אל עיקר אחד — ההכרה הפנימית והתחייה הרוחנית . חמש שנים של עבודה בדרך זו הביאה בפריה קומץ קט...
אל הספר