ושוב כי העוני של היהודים אינו עדות לכישלון, אלא תוצר של סולם ערכים אחר שבו הזמן אינו שייך לכוחות השוק והאדם אינו נמדד על פי יצרנותו : שמונת אלפים מתוך 15 אלף היהודים מתפרנסים ממסחר . יש בהם חנוונים, בעלי חנויות קטנות וסיטונאים . שבעת אלפי היהודים האחרים הם בעלי מלאכה קטנים, פועלים, שואבי מים, חכמי דת, חזנים, שוחטים, רבנים, מלמדים, שמשי בית כנסת, מורים, לבלרים, סופרי סת״ם, רוקמי טליתות, רופאים, עורכי דין, פקידים, קבצנים, אביונים מבוישים המתקיימים מנדבות, קברנים, מוהלים וסתתי מצבות . . . יש מלומדים יהודים הלומדים תורה בבית הכנסת מחמש בבוקר עד חצות הלילה . . . רק בשבתות ובחגים הם שבים הביתה לסעודה . אם אין להם הון משלהם או פטרון הפורס עליהם את חסותו הם מתקיימים מתרומות קטנות של הקהילה ומעבודות מזדמנות שיראת שמים בצִדן ( עמ' 47 - 48 ) . השטעטל היה מרחב שבו החיים החומריים היו אמנם דחוקים, אך החיים הרוחניים היו עשירים להפליא . זהו מרחב שבו האלוהי לא היה מנותק ומרוחק מהעולם אלא נשזר בו באינטימיות יומיומית מופלאה . היהודים המזרח אירופים, כפי שמצטייר בספר, לא היו דתיים במובן הממסדי, אלא בני שיח...
אל הספר