מבוגרים עטורי זקנים לבנים עומדים לצד נשים עטופות בצעיפים צבעוניים וביניהם ילדים קטנים . אנשים אחרים ניצבים סמוך לכותל לתפילה או להרהור שקט . הפנים מלאי ההבעה מעניקים לכל דמות זהות משלה, ומזמינים את הצופים להפוך לחלק מהסצנה . במבט ראשון נראה כי הציור משקף רגע חולף שנלכד באקראי, אך למעשה הוא בנוי בקפידה . אין בו דמות מרכזית או אירוע דרמטי . העין נעה באופן טבעי בין האנשים השונים עד שהיא מגיעה אל אזור התפילה הצר שמאחוריהם . הדגש אינו על מתפלל יחיד אלא על התרחשות דתית קהילתית המתקיימת במקום מדורי דורות ומעניקה לכותל את מרכזיותו . רחבת הכותל המתועדת בציור אינה קיימת עוד . בתחילת המאה העשרים התפללו יהודים בסמטה צרה שמסביבה בתי שכונת המוגרבים . היה זה מרחב מצומצם שבו התקיימו זה לצד זה קדושה, תפילה וחיי היומיום . פרטים קטנים – ילד בבגד צהוב עז, כלב המשוטט בין האנשים והכיתוב העברי המתנוסס על האבנים – מחזקים את אמינותה של ההתרחשות ומעידים על התבוננותו המדוקדקת של האמן . השימוש של צ׳ונטווארי בצבע מרשים לא פחות . גוני אדמה חמים, בצבעי חום זהוב ובז׳ חולי, מעבירים לצופים את אופייה של אבן הגיר הירושלמ...
אל הספר