47 לעשות פחות דברים מופת של פעלתנות ויצרנות, אלא דווקא דוגמה רבת עוצמה לדבר שונה מאוד : לגישה אִטית יותר לפרודוקטיביות . ג'יין אוסטן גדלה באנגליה של סוף המאה השמונה-עשרה, בכפר בשם סטיבנטון במחוז המפשייר, במקום שהיה בעצם חווה קטנה שבה חלבו פרות וטיפלו בתרנגולות . משפחתה אפתה לחם ובישלה לעצמה בירה . בקיץ קיבלו הילדים מגרפות חציר וריבות . בסתיו הם עזרו לאסוף את קציר התבואה . אביה של אוסטן שימש ככומר המקומי . בילדותה הפך האב את בית הכומר שבו חיה המשפחה לבית ספר מאולתר לבנים, דבר שהוסיף לרשימת המטלות היומיות שלה את הצורך להשגיח על חצי תריסר ילדים משתוללים ולהזין אותם . זה לא אומר שמשפחת אוסטן השתייכה ממש למעמד הפועלים . כפי שמסבירה קלייר טומלין ( Tomalin ) בביוגרפיה Jane Austen : ALife ( ג'יין אוסטן : חיים ) משנת 1997 , הם חיו בעולם חברתי של "פסאודו-אצולה כפרית" — של "משפחות אשר שאפו לחיות לפי ערכי האצולה הכפרית בלי שהיו 5 אבל ברור שאוסטן בבעלותן אדמה או עושר משמעותי שהגיע בירושה" . לא גדלה כמו דמות מתוך אחד מספריה, המבלה את ימיה בחדרי הסבה מהודרים ובשיחה עם אורחים בעת שמשרתים מכינים ארוחות...
אל הספר