811׀ דוד אבודרהם ולפגוע בהתפתחות הארגונית בטווח הרחוק . אם גישה זו תהיה קיצונית מדי, היא עלולה לגרום בטווח הרחוק יותר התפרצויות ואף ניסיונות למרד . ההנהגה נוטה בדרך כלל להסתכל על קו הרצף הזה מנקודת המבט של האחריות וחוששת לאפשר עצמאות רבה מדי לפרט, שאולי אינו בשל דיו להשתמש בה כראוי . הפרט, לעומת זאת, מתבונן בקו הרצף מנקודת מבטו הדורשת עצמאות וכבוד לגישתו ולתפיסתו, גם אם אינו בשל דיו לשיטת מנהליו . לכאורה נראה כי גישות אלה נועדו להתנגשות תמידית, ואולם בעזרת הסברה אפשר ליצור מצב של קשר הדוק בין מידת האחריות שהפרט יגלה לבין מידת העצמאות שהמנהיג יאפשר לו . אז מי מתחיל ? הצד הדורש עצמאות או זה שדורש אחריות ? נראה שהמנהיג, מעצם היותו האחראי, יצטרך להתחיל בתהליך שיאפשר עצמאות לפרט מתוך תקווה שיצמח להיות אחראי ברמה הנדרשת . במילים פשוטות : אנחנו כמנהיגים מצפים ממך לקבל אחריות מלאה לעמידה בדרישות שלנו, אך מוכנים לכבד את עצמאותך, כל עוד תדע לעמוד באחריות המוטלת עליך . המשמעות היא שאתה תקבע את הקצב . ככל שתוכיח יכולת והתמדה, כך נאפשר לך מרחב פעולה גדול יותר ועצמאות רבה יותר . לדוגמה, בדיון עם עוב...
אל הספר